הדבר הראשון שהרשים אותי אחרי שהגעתי בסנט ג'ון היה שפתאום הבנתי שאני סיני. אני שונה מהאנשים סביבי. הם קנדים ואני סיני. I didn’t have this feeling when I was in China because all others were Chinese too.

ואז התחלתי לחשוב מה ההבדלים. בהדרגה, מצאתי ההבדלים הם בכל מקום! לדוגמה, בריאן, הורה homestay, שאל אותי לקינוח אחרי ארוחה סינית מסורתית שבשלתי בשבילו. האכזבה על פניו אחרי שאמרתי לו שלא היה קינוח אחרי הארוחה סינית גרמה לי אפילו הרגיש שעשיתי משהו ממש נורא. היי, זה עניין גדול עבור קנדים, הקינוח! יש מאות דוגמאות כדי להראות את הבדל התרבות, especially between the East and the West.

במשך השנים הראשונות, כל מה שראיתי היו ההבדלים ביני וקנדים אחרים. זה עורר בי געגועים וזה היה זמן קשה. אולם, עם החוכמה של גיל וזמן, הבנתי שכל ההבדלים הם עובדות והם יהיו שם לא משנה אני אוהב את זה או לא. גם, מצד השני, יש לנו יותר דמיון מאשר הבדלים, וזה יותר משמעותי בשבילי לגלות ולשים לב. ביסודו, כולנו מזדקנים ויש לי למות ביום מן הימים; כולנו מחלות מהעת לעת; כולנו לעתים קרובות יש לי להגיד שלום לאנשים שאנחנו אוהבים וכולנו לפעמים צריכים לעשות את מה שאנחנו שונאים לעשות. אנחנו יותר מאשר אותו ההבדל. אני שמח מאוד שגיליתי ושמאותו יום עם מסקנה זו, Canada became my home.

לא הרבה יכול להגיד לי עם מגבלת החלל הנוכחית אבל יש הרבה לחלוק. אני אוהב את קנדה ואני מרגיש כאן חיים טובים!

- שין בסנט ג'ון, נ.ב.

-תמונה: © EdArias

גדל כילד מהגר היה קשה. השאלה הראשונה שאני נשאל לעתים קרובות הייתה “מאיפה אתה?” התשובה קלה הייתה פקיסטן. זה היה חלק ממני. חוץ מזה, חשבתי שהחיים בקנדה קשה. אני היה קורבן להתעללות על היותו “פאקי”, ההורים המגן שלי לא הרשו לי ללכת למסיבות פיג'מות וסרטים והבגדים שלי הריחו כמו תבלינים הפקיסטניים אמא שלי בשימוש באוכל המסורתי שלנו. I was caught between two worlds and didn’t know how to reconcile them.

אני לא בטוח שכאשר זה קרה, אבל מתישהו במהלך השנים בית הספר היסודיים שלי, אומר שהייתי מפקיסטן כבר לא הייתה תשובה קלה לתת. הזיכרונות והחיים שלי בקנדה הפכו למוכרים יותר. ההורים שלי עודדו אותי לחגוג ולתרום לבית החדש שלי וזוכר את האחד שנשארתי. I remember attending my Citizenship Ceremony and excitedly telling my 5^ה כיתה מורת גברת. Burnett that I was now a Canadian.

I volunteered at an MPP’s office and had my first trip to Ottawa where I called my mom from the Peace Tower at the Parliament of Canada in awe of where I was standing.

בשנים ראשון שלי באוניברסיטת טורונטו, התחלתי לנסוע במהלך הקיץ. עבודה בחו"ל בקהילות שונות, אני שאלתי את אותה השאלה שנשאלתי בקנדה “Where are you from?"עניתי, "מקנדה"

השאלה הבאה הייתה “איפה אתה באמת מ?"בתסכול, לפעמים אכזבה, הייתי עונה, “אני נולדתי בפקיסטן, אבל אני גדלתי בקנדה”. I was very proud of my Pakistani birth and early years but I was also very sure that my home was now Canada.

בתוך 2009, המשפחה שלי החליטה לחזור לפקיסטן. הייתי נרגש ועצבני. לפני שעזבנו את קנדה, אני זוכר שחשבתי שאף אחד לא שואל אותי מאיפה אני – אני מדבר רהוט אורדו, wear the traditional shalwar kameez and will not stand out in a crowd.

כשהגענו בלאהור, יצאתי עם משפחתי והזמנתי מנה מאין אתה אני רק התחלתי לאכול אותו כאשר הקול של אישה מאחוריי בשקט שאל “האפליקציה קאהן se Hain?” משמעות “Where are you from?”

לא יכולתי להאמין לזה. לא כאן!

אני נולדתי רק כמה שעות נסיעה מלאהור בעיירה בשם Sargodha. אמרתי לה שאני מפקיסטן. She wasn’t convinced and asked again.

אמרתי, “אני נולדתי בפקיסטן, אך גדלתי בקנדה.” אנחנו פתחנו בשיחה ודיבר על חיינו בחלקים שונים של העולם. לא יכולתי שלא לחשוב על האדם שאני יהיה אם המשפחה שלי מעולם לא עזבה את פקיסטן. כשהגעתי בחזרה בקנדה, הייתי המום כי תחושה בלתי מוסברת של “הבית” when I saw Toronto.

היום, אני עדיין שואלים מאיפה אני. כדי להגיד שאני פקיסטני קנדי ​​הוא התשובה קלה ואת הזכות לתת. אולי אני כבר נולדתי בחלק אחד של העולם ולהתענג על כמה מזכרונות שיש לי, אבל קנדה היא הבית שלי. יחד, שני המקומות שגרמו לי מי אני ובשביל זה, I am grateful.

-סעדיה במיסיסאוגה

כאשר אתה משאיר ליבריה להשתקע בקנדה, זה לא ייקח לך הרבה זמן כדי להכיר את הבדלים רבים בתרבות. חזרה הביתה ליברי רבים לא יסכים איתי, כי אנחנו מאמינים שהתרבות שלנו קשורה באופן הדוק לצפון אמריקה מאז המדינה הוקמה על ידי עבדים משוחררים מאמריקה. But it was quick for me to notice that our assertions are wrong.

לצד ארץ המוצא שלי, אני גר בשלוש מדינות שונות בשלוש יבשות שונות בעשור האחרון. קנדה היא החברה הרביעית. בהתחשב בניסיון שלי, זה היה לי קל לזהות הבדלים תרבותיים. מה לא היה קל, אף, הייתה לי להסתגל לשינוי בתרבות. This confirms a saying in my country that “old tree can’t be bind easily”.

השנים שאני שהיתי בקנדה, אני נאבקתי עם אנשים מבוגרים קוראים בשמם הפרטי. אם אתה חושב על קהילת קשישים במסגרתו הם קבוצת הגיל הגדולה ביותר, ממה שאתה תבין את מה שאני צריך לעבור מדי יום. אבל זה לא בעיה בשבילי 8 ילדה בת שנה שעברה לקנדה כשהיתה רק 20 חודשים. היא יכולה בקלות לקרוא לאדם מבוגר בערך בגיל של הסבתא שלה בשמם הפרטי. אני ממשיך להזכיר לה שבו אנו באים מזה אסור. אנו מאמינים כי קוראים שם הוא הצעד הראשון בהצגה "כבוד". אז ידיות מחוברות לשמות בהתאם לפער הגילים והמעמד. לכן כל ההורים בשכונה הם או דוד או דודה. כדי להימנע מלקרוא שמות פרטיים, I approach people without calling their name which at time looks awkward.

גם, שמתי לב במהירות כי חיות מחמד, יהיה זה חתול או כלב הוא חלק בלתי נפרד ממשקי בית רבים. אני מעריץ את האופן שבו התייחסו אל חיות המחמד של הכבוד וההערכה. לעתים קרובות אני שואל את עצמי את עלות גידול חי מחמד, ומרחם על אלפי אנשים במדינה שלי שחיים על פחות מדולר ליום. מאיפה אני, כלבים וחתולי מטופלים באופן שונה. בכל עת, הבת שלי אומרת לי שהיא רוצה להיות וטרינר, אני תוהה אם היא הייתה אומרת שגדלה בליבריה היא. כי וטרינר הוא לא קריירה של ילד בליבריה יחלום על חיות שכן מעולם לא נלקח לוטרינרים. חוץ מזה, I can’t remember seeing a section in the groceries store for pet food.

מה שאני הכי מעריץ על האנשים של אטלנטיק קנדה הוא הכנסת האורחים ואיך הם הנגישים. זה מדהים אותי איך אנשים ליזום שיחה על ידי מדבר על מזג האוויר. הם לעתים קרובות ללכת ככה, "יש לנו יום טוב היום". מחווה מסוג זה, למעני, breaks all communication bearers and creates a platform for communication.

 - ויליאם בסנט ג'ון, נ.ב.

למרות שאני כבר דיבר אנגלית שוטפת כשהגעתי לקנדה היו ימים של מאבק עם אנגלית מחכה לי, along with French.

לאחר 6 חודשים המתגוררים במונקטון, אשתי ואני עברנו לאונטריו, בשל reson העבודה. גרנו בבית הזה 2 שנים ו 2 חודשים. זה היה שונה מניו ברונסוויק. I went to English LINC course there.

זה היה בחורף כשעברנו לאונטריו. אם כבר מדברים על החורף , שבו אני במקור מיש לנו רק כמה ימי שלג. זה היה מאוד מזעזע עבורי לראות את כמות שלג והקרח עבה. זה היה מפחיד. כל מה שחשבתי עליו היה "למה אני כאן?"

אני חייתי רק בסנט ג'ון עבור 19 days now but I think I like the good mix of culture here.

I certainly have been home sick quite bad andנ.ב.ave experienced some hard days coming from cultural differences as well but I can comfortably say that I am glad that I came here because I experienced something that I could not have experienced back home.

- Shigeki in Saint John, NB

- קרדיט תמונה: פרד Chartrand, העיתונות הקנדית

השם שלי הוא סופי ואני מצרפת. אני הגעתי לקנדה באוקטובר האחרון, 2012 בסנט ג'ון. , כולם נהגו לשאול את השאלות האלה:

“אה, אתה לא קנדי? (בגלל המבטא הצרפתי שלי ברור), אתה צרפתי, ממונקטון, קוויבק סיטי? מצרפת? ממש?! מדוע יוחנן הקדוש?”

זה נראה בלתי אפשרי שבחורה צרפתית להרים סנט ג'ון כיעד הראשון שלה בקנדה. גם אני הייתי עונה: “אני רק אוסיף את האדון שלי בצרפת, וזה היה זמן מושלם בשביל שיהיה לי הניסיון הראשון שלי בארץ זרה, מחוץ לאזור הנוחות שלי, בשפה שונה, אבל במדינה שבה אני יכול עדיין להרגיש כמו בבית.” זה היה ממש מצחיק איך אנשים נדהם מכך שהייתי “צרפתים אמיתיים”!

למעשה קנדה הייתה בשבילי, לפני שהגעתי, מדינה זרה, אבל ממש דומה לצרפת . וגם זה שונה לחלוטין!!

ראשון שאתה חושב השפה הצרפתית היא זהה, but not at all…אתה חושב שתוכל למצוא את אואך לא בכלל מזון, but not at all, ולבסוף אתה חושב שאנחנו חולקים את אותו “התרבות” אבל שוב זה באמת שונה לחלוטין!

מדינה זו היא באמת גדולה, בגודל של המכונית, הכביש, את העצים, הבית, גם מזון והאריזה!

As a french person I will take the example of food.

אם אתה הולך למסעדה, החלק הוא גדול באמת. אבל זה בסדר אם אתה לא צריך לסיים את המנה שלך אתה יכול לקחת את תיק כלבלב! אתה אף פעם לא ראה את זה בצרפת. אנשים עניים קנדיים המגיעים לצרפת, המדינה של אוכל טוב, ויעזוב את השולחן עדיין רעבים!

שוב, בסופרמרקט, שיעור המעבר הוא לא אותו הדבר. המעברים של ירקות הם באמת קטין, אבל את השבבים, פיצה, קוקה קולה, מזון קפוא, סוכר, ג'אנק פוד הם גדולים פי שתיים מצרפת. אני זוכר שחיפשתי כרטיסיית שוקולד כדי להפוך את העוגה שלי. שאלתי את אדם מהחנות והוא הראה לי “עוגת הכנה מוכנה”, אני אמרתי לא שאני רוצה באמת לאפות העוגה שלי, הוא אמר לי באמת? אבל עם כל מה שהוא מוכן? הוא לא היה מסוגל למצוא אותי מה אני מחפש. התרבות של מזון היא באמת שונה!

אבל אחרי שהבנה טובה יותר של סגנון החיים, מזג האוויר, נהנה גם את חלק הטוב של מזון כמו לובסטר, קנדה היא מדינה גדולה שבו אתה יכול להתחיל בחיים חדשים. כל דבר שאתה רוצה להיות, אתה יכול לנסות בקנדה, and that’s why I fall in love with this country.

ברוכים הבאים לקנדה!

- סופי בסנט ג'ון, נ.ב.

1) אנשים בסנט ג'ון הם מאוד ידידותיים, especially to newcomers.

2) There are not heavy traffic here and you have less chance to meet heavy traffic.

3) The climate here is better than any other cities in NB.

4) You can eat more fresh sea foods because it is seaside city.

בכל מקרה, אנשים ידידותיים הוא הסיבה החשובה ביותר עבורנו לחיות כאן. אחרי יומיים’ בית ציד, קנינו את הבית שלנו. בכה המון חברים שאנחנו קבלנו החלטה מטורפת, אבל אנחנו אף פעם לא מתחרטים על ההחלטה שלנו. אנחנו חיים כאן חיים טובים ואת הבת שלי אוהבת מאוד את הלימוד. Surely we try different sea foods very often.

זה הסיפור שלי קצר. למרות שזה לא מעניין, it is really true.

 - ג'יאן בסנט ג'ון, נ.ב.

רב תרבותי ומרכז משאבים רשום כאן יש תפקיד עצום בחיים שלי כאן. אתה זוכה לפגוש אנשים מכל תחומי החיים, ומעריך את התרבויות השונות סביבך. מאז שסיימתי את לימודיהם ואני עובד עכשיו בחברה שאני אוהב הודות למרכז תרבותי. I am glad I came here and decided to make this a second home for me.

 - ויקטוריה בסנט ג'ון, נ.ב.

I was really excited as I was going to experience snow for the first time in my life. Very first day of the school, it was storming. I probably fall couple of time on the way to school in that day. The cold was unbearable for me. Still I found it was fun to cope up with the weather. The most beautiful thing I enjoyed after coming here was the environment of the school. Everybody is so welcoming and helpful. I was involved with different cultural club in the school. That gave me the opportunity to meet lots of friends from different part of the world. I am so blessed to have my two best friends whom I met at the University of New Brunswick Saint John. One is from Canada another one is from UAE.

After I completed my graduation, I was involved with the Saint John Multicultural and Newcomers Resource Center. Here again I meet lot of people from different region through different activities. So after I have moved to Saint John, I had the opportunity to learn about different culture, food and I am enjoying it every bit of it.

 - Nazma in Saint John, נ.ב.

כחודש לאחר שהטיול, אני התקבלתי לעבודה באוניברסיטת ניו ברונסוויק (Saint John campus) במשרד הבינלאומי. הם בטח ממש אהבו את מה שהיה לי לומר על התרבות הקובנית כי באותו הזמן, שהיה בו לכל חוויה רב תרבותית. אני זוכר את היום הראשון בחשיבה שלי, כי זה הולך להיות כל כך משוגע, עובד ישירות עם סטודנטים בינלאומיים, כי לא היה לי שום רקע תרבותי ו, again, אף פעם לא באמת עזבתי את סנט ג'ון. בסוף היום הראשון, אף, I knew that I had found my passion.

במהלך הבא 7 שנים, הייתה לי ההזדמנות לפגוש סטודנטים מכל רחבי העולם. לקחתי שיעורים פרטיים בקוריאה ומנדרינית. אני השתתפתי בכל אירוע רב תרבותי בקמפוס. אני למדתי והשלים הוראת אנגלית שלי כתעודת שפה שנייה ולמדתי את הסטודנטים בינלאומיים. (אני עדיין שומר על קשר עם רבים, כולל התלמיד הראשון שלי, יוקי מיפן.) גם היה לי ההזדמנות לנסוע כחלק מעבודתי בUNBSJ ובקרתי 11 מדינות בשתי שנים. למדתי כל כך הרבה בתקופה זו (לרבות העובדה שהעולם הוא כל כך קטן ..... לאחר שפגש אדם מסאסקס, NB, מלמד בצ'ילה!). למרות שאני לא עובד בUNBSJ יותר, אני עדיין קרוב מאוד למספר הסטודנטים הבינלאומיים - שרבשובמהם סיים את לימודיו עם החברה. חלקם עזבו את המחוז, אך רבות עדיין נמצאים בניו ברונסוויק, including Vicky from Kenya who graduated and now works full-time at the Royal Bank.

דרך עבודתה, ויקי פגשה הרבה אנשים שמכירים אותי (וזה לא קשה מדי B / C, again, אני כבר בסנט ג'ון כל החיים שלי) והיא תמיד אומרת לאנשים את מה שעשיתי בשבילה. מעט היא יודעת מה שהיא עשתה בשבילי! אני ממשיך ללמוד כל כך הרבה מויקי ואחרים; התשוקה שלי לויתורים מעולם רב תרבותי. ו -, זה, בלי ספק, בגלל האהבנ.ב. של סטודנטים בינלאומיים כמו ויקי שלקחתי את העמדה שלי - אני היה אחד משני האנשים הראשונים שנשכרו - להתחיל ג'ון הקדוש רב תרבותי ומרכז משאבי מצטרפים חדשים, where I still work today.

- מרי בסנט ג'ון, NB

One day the father of two little boys approached me and asked if I might give his sons more English-sounding names.   My own opinion was that they might want to keep their names in order to hold onto something familiar in this new place.  But their father was adamant.

לחשוב על זה עכשיו, אני מבין שאבא ואני הייתי בטיפול בשני השמות כסמל תרבותי - אביהם רצה שמות שיסייעו את הבנים שלו להשתלב בתרבות החדשה זו, and I was thinking about their names connecting them to the culture they had left behind.

לקחתי את העניין ברצינות. , I hit on two names that were as close sounding as I could come to the names they had arrived with.

במהלך השנים הבחנתי והתפעלתי מהרצון והנחישות של משפחות הווייטנאמיות אלה להשתרש חדשים, work hard and thrive in their new home.   I wonder how Ian and Neil have fared with the names they were given as they launched into their Canadian lives.  I hope they’ve served them well.

- מרי באלברטה

- אשראי תמונה: פליטים ממתינים לתחבורה בסירת דיג; PH2 פיל Eggman [אדמות ציבוריות], דרך וויקישיתוף