אני גדלתי בקהילה בעיקר הולנדית באדמונטון. הלכתי לכנסייה הולנדית, בית ספר הולנדי, ואילו מישהו היה מבורך, לא הרבה אנשים ממוצאים אתניים אחרות הצטרפו אלינו. מלידה ועד כיתה 12, רוב החברים שלי היו ממוצא הולנדי.

זה השתנה כשהלכתי לאוניברסיטה. לא להשליך את חבריי ההולנדים, אבל התחיל לגוון, לא זה עם כל כוונה תכליתית, אלא משום בסביבה החדשה שלי הייתי מוקף בגיוון. פגשתי את החברים של ליסה הקנדית הסינית שלי ורוז בשנה השנייה שלי. הידידות שלנו הפגישה אוסף של סטודנטים הולנדיים והסיניים שהפכו אובססיבי עם כל ארוחות דים סאם. אנחנו הפכנו לחלק ממשפחתו של זה שהצטרף בחגיגות ראש השנה סיני מזה לדבקוק קלאס. ידעתי מייד שמילים רבות בקנטונזית כפי שהכרתי בהולנדית ונהייתי מומחית עם מקלות אכילה.

זה לא לקח הרבה זמן להבין שיש הבדל קטן בין שלושתנו. Canadianness עולה המורשת ההולנדית או סינית שלנו. זה הפך רק יותר ברור כשאני כבר נסעתי מאז לולנד וסין וראה כמה ארץ לידתנו שלנו השתנתה יחסינו למולדת של ההורים שלנו. אנו נושאים שרידי המורשת שלנו, אבל אנחנו נמצאים בליבה שלנו קנדיים.

ליסה נישאה חבר הולנדי שלי (אולי אני יכול לקחת קצת קרדיט על הבאה אותם יחד). היא מדברת בקלות על המורשת "שלה" ההולנדית כמו שאני עושה על התרבות הסינית "שלי". ליסה, ורד, ואני כבר לא מבלה את זמננו בכל כיסים אחרים כפי שעשינו באוניברסיטה, אבל בערך פעם בשנה, שלושתנו תנסו לשבת ולהתעדכן על דים סאם.

לי זה רב תרבותי. לא את מדיניות הממשלה או יוזמות, אך מתמזגות וזורמים ומתפתחים התרבויות הייחודיות שלנו להיות משותפות והביעו באופן קולקטיבי ביצירת משהו חדש וקנדי.

- אנט באדמונטון