In 1964 בעלי, 4-בנה בן שנים ואני הגרו מסקוטלנד לעיירה קטנה אונטריו – Orillia, Mariposa של סטיבן Leacock. היינו מתבולל בקלות לתוך אוכלוסיית קווקזי בעיקר הלבנה, דור צאצאים רבים להיות שני והשלישי של המתיישבים הראשונים. זה היה מעבר קל לנו לעבור ממדינה אחת לשנייה. היינו מקובל ונעשיתי בברכה כהיו כמה משפחות עולות מאנגליה וסקוטלנד המתגו�בתוך�ות שם כבר יחד עם קטן, well established Italian community.

It was not the norm for aIl newcomers.

In 1967 I saw a young Asian couple with a little boy carrying their laundry to a nearby laundromat and commented to my husband on how strange and lonely it must be for them as they were the only Asian family in our small town. התברר כי הצעיר היה כימאי שעבד באותה החברה כבעליי. רק הוא ואשתו ובנו שהגיעו מסיאול, דרום קוריאה ולכן החלטנו לגלות איפה הם גרים, ומזמין אותם להצטרף אלינו לנסיעה כדי להראות להם את האזור. השמות שלהם היו ג'ין ג'ונג יונג ושיר ובנם בן שנתיים הישן בשם סאני. יונג דיבר אנגלית טובה למדי, אך ג'ונג, שהיה מורה, spoke no English. הם חיים בקרוונים, לאחר שנתקל בקשיים רבים שוכרים מקום מגורים מתאימים, due in part to their ethnicity.

אחרי שבילה יום מהנה דוחף אותם דרך אזור Muskoka, מערכת יחסים שנמשך כבר פיתחה עד עצם היום הזה. אנחנו צוחקים על טיול שעכשיו. ג'ונג ואותי יושבים במושב האחורי של המכונית עם שני הילדים הקטנים שלנו, מחייך ומהנהן לזה ולא הבין מילה אחת מאיתנו היה אומרת, הבן בן שבע השנים שלנו יושב בין הגברים מתנהגים כמתרגם ליונג כבעלי היה מבטא סקוטי חזק מאוד ויונג לא הצליח להבין כמה מילים.  From that day we became their Canadian family.

יש לנו הצער משותף שלהם כאשר סאני נהרג לשחק הוקי רחוב, האושר שלהם, כאשר שלוש בנותיהם שנולדו והיום שבו הפכו לאזרחים קנדיים גאים. Over the years our lives and those of our children have been enriched through this friendship and learning of another culture.

זה היה המזל שלנו היום ג'ונג יונג ואמרו כן לנסיעה כי. Little did we know it was the beginning of a long and mutually enriching journey together.

- אודרי בוונקובר