גדל כבחור צעיר, כאשר אני מכה כיתה ארבע החלטתי שהגיע זמן לקבל החלטה שמשנה את החיים. בצומת ש, התחלתי לגדל את השיער שלי כדרך להראות את האהבה שלי כלפי הדת הסיקית. תמיד הייתי מודע לעובדה כי בדת הסיקית יש כמות משמעותית של אנשים העוסקים בגידול השיער שלהם. אולם, בשבילי כשאני סוף סוף הבנתי מה הולך וגדל השיער שלך התכוון החלטתי לקחת קפיצה של אמונה ואימץ את הרעיון. חיים בקהילה כה מגוונת ויש להם בית ספר כזה תומך השינוי בזהותו של השיער שלי גדל, ומאוחר יותר לבש טורבן שלי לא יעורר פחד או גועל, אלא חמלה, הבנה ואפילו סקרנות. למרבה המזל, אני חי בחברה כזו מחבקת ופתוחה שבו שינויים בקליבר שהם מקובלים, בהשוואה לאזורים אחרים בעולם שבו שינוי כזה דרסטי בקלות יכול להיות נפגשים עם הרבה ביקורת.
במבט קדימה, עכשיו אני תקוע בחריפות להחלטה שלי ויש לי גילם אותו בליבה שלי. למרות שלפעמים היו כיסי ההתנגדות שהטילו ספק מה אני עושה ולא הבנתי, זה היה הרגע שבו לקח על עצם את האחריות של קבלת מודעת, מודע לכוונות האמיתיות שלי. רגעים שבם אנשים היינו בתמימות לשאול כמה זמן הוא השיער שלך? לאז, למה אתה לובש טורבן? ועכשיו לאחרונה עם, לא שאי פעם הולכים לגלח? שאלות כאלה אני מאמין שיש לי עזרתי עיצב את האישיות שלי משום שהם גרמו לי להטיל ספק בכל הזמן שאני. לא רק זה, אבל הם לימד אותי ענווה, משמעת ותחושה טבעית לרצות להניע אחרים.
כשגדלתי הפכתי למרכז תשומת לב במקרים רבים עם הזהות הייחודית שלי – הייתי הצגת האמונות שלי באופן טבעי לאנשים אחרים. Now presentations are like my energy and are one of my favorite things to do in the entire world. כך, כשמתבגר אחת המטרות העיקריות שלי הוא להיות דובר מוטיבציה ובאמצעות ההחלטה שלי אחד כבר בשלב מוקדם בחיים הייתי מסוגל לגלות את האהבה של החיים שלי. עכשיו, אני כבר יכול לארח את מופעי Vaisakhi השנתיים בבית ספר התיכון שריק האנסן במשך שלוש שנים רצופות עם החברה. לאחרונה, ניתנו לי ההזדמנות לנאום באחד האירועים הגדולים ביותר בטורונטו. האירוע היה חגיגי המאה סיקי כישורי המצגת שלי שבו שוב האירו דרך לקהל המגוון הגדול שהיו לו שום דבר לתת בחזרה לי אבל אוהבים. בכל הקשור באהבה, במהלך חוויית הנסיעה האחרונה שלי לקליפורניה שם הייתה נקודה שבה אני מסתובב לבדי וילדה ניגשה אליי ואמרה "אני בכנות פשוט אוהב הילוך הראש שלך!"והלך משם. סימנים פשוטים כמו שנתנו לי את הביטחון שבאמת אני צריך למצוא את הזהות שלי. שוב, כל זה לא היה אפשרי אי פעם אם זה לא היה להווה תרבותי היפה סביבי. אנשים עם מגוון כל כך הרבה יותר פתוחים ומקבלים. מהסיבה שאני היה מסוגל לעשות שינוי כזה גדול ובאופן די חלק בלי לפגוע מחסומים רבים מדי. אולם, מה הוא סיפור בלי כמה מחסומים, והתברר אלה שנקרא "מחסומים" היו שאלות שעזרו להפוך אותי לAkashdeep שאני היום: מישהו שיכול להישאר מחויב למה שאומר את השם שלהם ובאמת להיות "האור בשמיים".
- Akashdeep במיסיסאוגה
הערה העורך: חמשת מקבלי סווה המלגה לשנה זו, תכנית שאפתן של מנהיגים צעירים באזור פיל של אונטריו, כל אחד כתב את סיפור כחלק מתכנית המלגות. Their contributions are grouped together here. This submission, and the one immediately following, speak to a similar theme.


