הרבה לפני שממשלת קנדה אמצה “מדיניות”, רב תרבותי נארג לתוך מרקם החיים של המשפחה שלי. למרות הלחימה האבא שלי בחיל האוויר המלכותי במלחמת העולם השנייה, או אולי בגללה, ההורים שלי חיבק את חברים מכל רחבי אירופה, בלי יוצא הודו ואסיה של הבדלים בתרבות או תחנה. כטיסות אזרחי השתפרו והפכו נגישה יותר, נאמר לי שזה היה זמן מצוין להכיר ולחוות אנשים מכל רחבי העולם. מצעד של עמים עבר באדינבורו בו ההורים שלי חיו בשנים הראשונות לנישואיהם.

עמדותיהם לא השתנו כאשר הם הגרו מסקוטלנד והתיישבו בעיירה הקטנה אונטריו. זה היה רגע שהגעתי למקום. אחד החברים הכי טובים שלי היה קטנים הדייר שלנו, ילד קוריאני. אף פעם לא באמת עלתה בדעה שהוא ויש לו משפחה היו שונה, פרט לעובדה שאמא שלו הייתה מפוארת ביותר, תלבושות משיית וצבעוניות שלבשה בימים מיוחדים.

הרצה קדימה כמה עשורים ואני מסתכלים על החברים שלי. הם קבוצה מגוונת בפראות יש לי את הזכות להכיר לאחר עשרות שנים של נסיעות ומגורים בערים בינלאומיות. הם מגוונים בתרבות כמו שהם בתו. אין שום דבר משותף על כל אחד מהם, פרט לאיכויות למופת שהם חולקים.

אני אסיר תודה לנצח להורים שלי שהופך אותו תמיד המדיניות שלהם לחבק אנשים שעבור מי הם ומעולם לא נזקקו לתייג אותה כדבר יותר.

-Moyra בוונקובר