לפני כמה שנתי חבר שלי עיתונאי מקניה, בטורונטו לפגישה, עיר שהוא מעולם לא הבין שהעיר משכה כל כך הרבה נופשים. אלה מאתנו מטורונטו גם נכח בפגישה היו מבולבלים קצת, כפי שאנחנו מתקרבים לחורף - לא בדיוק בשיא עונת תיירות. מיץ' אז הסביר (לשון קצת בלחי) כי הוא הגיע למסקנה זו צופה באנשים תוך שימוש בתחבורה ציבורית, למצוא אותם רגועים וידידותי, ולהיות נדהם כמה שפות שונות הוא יכול לשמוע. אין ספק שהם היו צריכים להיות בחופשה הוא נחש, כפי שהם נראו מגיעים מכל רחבי העולם, ובכלל "תחושת בטן" היה כל כך טוב.
זה היה לקחת כה מענג, בעיר הרבה התרבותית שלנו (ובהרחבה, אני מאמין שהמדינה שלנו) שמעולם לא שכחתי את זה. אני מקווה שזה כמה מבקרים אחרים מרגישים כשהם מבלים את הזמן בקנדה, כפי שמדבר אל משהו מיוחד במדינה שלנו - מקום שבו אנו חוגגים את המורשות השונות שלנו, אלא גם דברים הרבים שיש לנו במשותף ולהוקיר, הבנה עד כמה גבוה את ההימור.
ובשביל אדם אחד לפחות ממרחק, התבוננותנו בשבוע אחרון, זה נראה כאילו כולנו הייתי בחופשה; עבורנו, אנחנו בבית.
- כרמן בטורונטו