כמו צעירים רבים קוויבק, אני עזבתי במערב קנדה, מחפש עבודה לקיץ וטבילה שלי בשפה השנייה, אנגלית. J'avais 21 שנים, אופני הרים, צק שינה וצימאון גדול להרפתקה. הגעה באנף באפריל 1994, רגע לפני עונת התיירות, אני נשארתי באכסנית הזמן לחפש עבודה. המקום מלא בקוויבק הפרנקופונית, אני התיידדתי עם יפנים שלמדו אותי שבלשונו כ, אשר היו מאוד שימושי כדי לשרת את הלקוחות יפניים לחנות שבה אני סוף הסוף עבדתי כל הקיץ.
דרך חברים חדשים, פגשתי בחור מקסים בקלגרי, אמן אנגלי שגרם לי רוצה לשכוח את התוכניות שלי לחזור לקוויבק. זה נכון שאין דרך טובה יותר ללמוד שפה - או לשכוח את הבדלי השפה. להישאר איתו, עזבתי Banff, מצא עבודה בקלגרי והחל בהליכים להתקבל לאוניברסיטת קלגרי. זה היה קודם כל שאני שולט בכתיבה בשפתו של שייקספיר, מה שיישומו לאחר ערב. גיליתי במקרה שיש באוניברסיטת קלגרי מרכז הצרפתי, מקום מוקדש לשיחה לתלמידים בשפה של מולייר. זה היה המקום המושלם לפגוש פרנקופילים. À Calgary, לעתים קרובות אני שומע את אותו הפזמון : "למד טבילה צרפתית, אבל אני לא יכול לדבר עכשיו. אני מעדיף לדבר צרפתית ". מרכז, הייתה לי ההזדמנות לעבוד כמה שעות בכל שבוע כמדריך של סטודנטי צרפתים ועזרה, כמוני, רציתי להיות יותר נוח בשפה חדשה. זה המקום בו גיליתי שאם שני אנשים לא צריכים את אותה שפה האם, השפה הראשונה שהם מדברים היא לעתים קרובות שהם ימשיכו להשתמש. עשרים שנה מאוחר יותר, כשאני מדבר עם החבר שלי ג'ון, ידעתי במרכז לצרפתית ושחי כיום בונקובר, זה תמיד בצרפתית.
אני שומר את הזיכרונות מרגשים של תקופה זו של הנעורים באלברטה. היא גם נקודת ההתחלה של האכזבה שלי שאנחנו כל כך רחוקה מלהיות מדינה באמת דו לשונית. מה תקוע בחברויות עם אנשים איתי שעשה את המאמץ לבוא אליי עם כל מיני דרכים, כאשר הלכתי לעברם. אני חושב שזו אחת הסיבות מדוע מדבר אנגלית הוא עדיין תענוג גדול בשבילי.
- אנני במונטריאול
******************************
כמו צעירים רבים קוויבק, הלכתי מערב, מחפש עבודה לקיץ ולהשקיע את עצמי בשפה השנייה שלי, אנגלית. הייתי 21 בן שנים, עם אופני הרים, צק שינה וצמאה להרפתקאות. הגיע באנף באפריל 1994 רגע לפני עונת התיירות, אני נשארתי באכסנית הנוער בזמן שחפשתי עבודה. המקום היה מלא בקוויבק הפרנקופונית, ואז אני התיידדתי עם ילדת מיפן, שלמד אותי לספור בשפתה, וזה היה מאוד שימושי כאשר משרתים לקוחות יפניים בחנות שבה אני סוף הסוף עבדתי כל הקיץ.
דרך חברים חדשים, פגשתי בחור מקסים מקלגרי, אמן דובר האנגלי שעשה אותי רוצה לשכוח את התוכניות שלי לחזור לקוויבק. זה נכון שאין דרך טובה יותר ללמוד שפה - או לשכוח את מה שעושה הבדל שפה.
להישאר איתו, עזבתי באנף לקלגרי, מצא עבודה והתחיל בתהליך של קבלה לאוניברסיטת קלגרי. ראשון, אולם, אני הולך לעשות כדי לשלוט בכתיבה בשפתו של שייקספיר, אז הגשתי בקשה לקורס ערב אנגלית. במקרה, גילתה גם שאוניברסיטת קלגרי הייתה מרכז צרפתי, מקום מוקדש לשיחה לתלמידים בשפה של מולייר. זה היה מקום מצוין לפגוש פרנקופילים. מה שאני שומע לעתים קרובות בקלגרי היה הפזמון, "לקחתי את הטבילה צרפתית, אבל אני לא יכול לדבר עכשיו. הלוואי שהייתי יודע יותר טוב. "במרכז הייתי מסוגל לעבוד במשך כמה שעות בכל שבוע כמדריך לסייע לתלמידים ש, כמוני, רציתי לקבל יותר נוח בשפה אחרת. שם גיליתי שאם שני אנשים לא מדברים באותה השפה אימהית, השפה הראשונה שהם מדברים ביחד היא לעתים קרובות אחד הם ימשיכו להשתמש. עשרים שנה מאוחר יותר, החבר שלי ג'ון ואני, שפגשתי שם במרכז ומתגורר כיום בונקובר, עדיין תמיד מדבר צרפתי ביחד.
יש לי הרבה זכרונות מרגשים של תקופה זו של הנעורים באלברטה. אני גם זוכר את זה כתחילתו של האכזבה שלי באפשרות של מדינה דו לשונית באמת. . מה נשארה לי הן חברויות עם אנשים שעשו את המאמץ לבוא לכיוון שלי בכל מיני דרכים, כמו שאני היה הולך לכיוון שלהם. אני חושב שזו אחת הסיבות מדוע מדבר אנגלית נשארה תענוג גדול בשבילי.
- אנני במונטריאול
אשראי תמונה: <a href=”http://www.flickr.com/photos/mfakheri/3165040536/”>mohammadali</a> באhref =ת <httpef=”http://photopin.com”>photopin</a> <a href=”http://creativecommons.org/licenses/by-nc-sa/2.0 /”>סמ"ק</a>